סתם עוד יום מוזר

בוקר

בוקר חרא.. לא העירו אותי וכמאת איחרתי לבית ספר..

 אחרי זה הגעתי לבית ספרה למדתי אמרתי כמה דברים מטומטמים:

"מי שאונס לבד, חוטף איידס לבד! אז לך קבינמט!"

וגם:
~מישהו מתחיל לומר לי להיות בשקט~
ואני מגיב:

"תכך אני ידבר איתך.. אני פשוט עסוק בלצרוח חזק כדי לעצבן אותך! דבר איתי אחר כך!"

לא יאמן!!!!! זו הייתה היא כל הזמן!!

לא מזמן.. קצת אחרי שהצתרפתי למאפיה שבעיר שלנו הכרתי מישהי שדיברתי איתה כל יום.. במשך כמה שבועות עד היום.. כל יום גילינו משהו חדש אחד על השני.. ששנינו אנשי חתול וכדומה(אנשי חתול הם לא מיתוס! תבינו!) עד היום! היום גילתי ש...

סרטון נחמד שמצאתי

כמו במציאות :)

הגיע הזמן לספר!

תלחצו על פרטים נוספים..

לילה מעניין ומיוחד מאוד

הירח ואני..

היום יש ירח מלא! ציפיתי לו הרבה זמן :) בדיוק ביום חמישי! כל פעם שיש ירח מלא בימי חמישי ושישי אני יוצא לראות אותו בחושך.. אני אוהב לצפות בו.. משהו בירח מושך אותי.. משהו מוזר.. אני מרגיש מוזר שאני צופה בו ויותר שהוא מלא... מה שאני לא מבין זה

יום שונה קצת...

בוקר קצת שונה..

התעוררתי עם פחות שרירים תפוסים.. שלושה ימים של סבל! רק הגב היה תפוס קצת..
שהגעתי לבית ספר לא היה משהו מעניין..

היום סיימתי את התורנות סוף סוף... הסיוט נגמר..
הדבר היחידי שהיה מיוחד זה התרגיל נגד טילים..  היה נחמד :) יש אחלה מזגן בממדים

ערב

לא משהו מיוחד.. יום משעמם

זה היה יום מסריח.. די גרוע כמו כל יום עצלי.. חח..

אווווווווו!!!!!!!!!!!!! בא לי למות..

שלום שלום כולם..
גם ככה אין פה הרבה קוראים..
חחח...

יום שני

התעוררתי עייף מאוד... מאוד!
השרירים שלי היו עדין תפוסים!

שבגעתי לבית ספר כתבתי משהו במחשב הנייד שלי(אני משתמש בו בתור מחברת..) וזה מה שרשמתי:
ההפסקה הגדולה:
שלום שלום לכולם... גם ככה אין לי למי להגיד שלום חחחח...
בכל מקרה החלטתי לכתוב ביומן רשימות ואחרי זה לעלות לבלוג...
זה חוסך זמן ומאמץ יקר..


איזה עצבים נתנו לי תפקיד תורן בביה"ס.. גם לכיתות ז' יש תורנים.. בכל מקרה אני צריך להחתים כל מורה ומורה במשך כל השבוע! ממש אין לי כוח לזבל הזה

יומיים מעצבנים מהרגיל..

שבת בערב

בשבת בערב אח שלי ביקר בחדר שלי.. דיבר איתי קצת וישב על הכיסא שלי בחדר.. דקה אחרי שהוא סיים לדבר אבא שלי רצה שאני ילך אם האח הגדול שלי שנשוי כבר..

כן כן.. ההורים שלי זקנים רצח..

הלכתי איתו ואם חמותי לסרט.. אולי אתם מכירים אותו..
פראי ועצבני.. סרט על חיות..

ביקורת על הסרט: גרפיקה: 7.5 יכול להיות יותר טוב שהחיות תוקפות!
מוזיקה: 9 המוזיקות משתלבות לא רעות
הומור: 9 לא רע.. אבל אני לא צוחק מזה.. אחרים כן..
רומנטיקה: 8.5 יש פה ושם
טירוף: 10.. סרט שמטורף יצר..
משחק: 9 השחקנים משחקים לא רע..
עלילה: 6 מטורף..

ציון כולל הוא 8.4

בשבילכם זה בוקר של מנוחה.. בשבילי זה..

לפני שאני יתחיל להתלונן כמה כואב לי.. ורע לי היום אני ירשום מה קרה לי אתמול בערב

ערב יום שישי

קצת אחרי שכתבתי את הרשומה הקודמת יצאתי לחבר שלי.. חבר ותיק שתמיד היה שם בשבילי..

אולי הוא היפראקטיבי (נראה לי שככה רושמים) שזה אומר שהוא פעיל מאוד..

אבל הוא נחמד..

ומצחיק רוב הזמן..

שיחקתי איתו בלפוצץ בלונים משחק שהמצאנו...

אלה החוקים של המשחק:

בוקר יום שישי.. אין לי לימודים.. אבל יש לי עצבים!

ב-7 בבוקר אמא שלי העירה אותי! מה ביקשתי!
לישון! יש כאלה שיושנים עד 12! אבל לא אני!
אוווווווו!!!!!
למה אני צריך לסבול ממנה!

אחרי שהתעוררתי ממנה אבא שלי הביא את האופניים מתיקון..
עכשיו אני יהיה חייב לרכוב עליהם..
כמובן שבדקתי אותם.. לצערי הם היו בסדר גמור..
ניסיתי לשבור אותם עם כמה תרגילים.. לא הצלחתי.... :(

אחרי זה הלכתי לנוח.. ולגלוש בעיר שלנו בטיפו..
הפכתי לסגן מנהל המאפייה שם..
והיורש למאפיה בעתיד..
בו נגיד שחרשתי שם..

ערב מסריח.. יום מעצבן.. כמה סבל אפשר לספוג..

פוסט ארוך מאוד.. חפירה.. תהנו :)

איזה עצבים! אתמול ההורים רצו שאני ירד קצת מהמחשב..
אז הם ביקשו מימני לשבת איתם בסלון קצת.. בוא נגיד שהיה ערב מסריח..

אבא שלי לא הפסיק להפליץ..
בסוף זרקתי עליו שקית צ'יפס,
הלכתי לחדר.. התקלחתי.. והלכתי לישון

למחרת בבוקר אמא שלי צרחה אלי לבוא לאכול ארוחת בוקר
אני הייתי במחשב וצפיתי בטלוויזיה באותו הזמן..
אחרי זה היא שלחה אותי עם אבא שלי לתקן את האופניים שלי..
בפעם שעברה שאבא שלי ניסה לתקן אותם.. הוא שבר אותם יותר!
היא אומרת שאני לא עושה ספורט.. לזפזפ בשלט זה סוג של ספורט! וגם תקתוק במקלדת!
אם היה על זה ספורט אולימפי הייתי זוכה.. או משהו..

אחרי שיצאתי עם אבא שלי לדרך הוא התחיל לדבר בטלפון ולשעמם..
אחרי זה שהגענו הוא הציע את האופניים מהאוטו והשאיר אותי להיחנק בחום של המכונית
רק בגלל שלא הייתה חנייה וכדי לשמור על הוויינקר! או משהו..

בסוף נסענו הביתה.. בדרך אבא שלי נזכר שהוא קרא בעבודת השורשים שלי
שרשמתי שההורים שלו סניליים ונכים.. כדי לא לעבוד קשה בכתיבה..
הוא התחיל להתלונן.. אז האשמתי את אמא שלי.. כצפוי..

אחרי זה הלכתי עם אמא שלי ואבא שלי לקניון.. חשבתי שהולכים לקניון בהרצליה
אבל בסוף הלכנו לקניון רעננה..

לאבא שלי יש את המכשיר הצהוב ההוא של החניה..
הבעיה שלא רשום עליו מה המספר של רעננה (מספר חנייה לתשלום)..
רק בזכותי הוא גילה שאמרתי לו להתקשר אליהם לתמיכה..
שני מפגרים! כלכך קשה להתקשר.. המספר רשום בענק!
במקום זה הוא רצה ללכת למכונות שמשלמים לחנייה.. עד שהוא היה מוצא אחת כזו......

שיצאנו מהמכונית ההורים שלי חפרו על חנויות עיצוב בית...
אז הלכנו לקניון.. אכלנו.. אני לקחתי מנה של 16 סושי.. רק לעצמי..
בסוף ארזתי את מה שנשער..

אל תאוכלו יותר מדי מהדבר הירוק! זה סכנה לחיים שלכם! המסטיק צ'ילי
שאכלתי פחות חריף..

אחרי שאכלתי ניסנו למצוא יציאה.. אני הראתי להם את היציאה..
כצפוי הם התעכבו בעוד כמה חנויות..

אבא השאיר אותי ואת אמא במכונית בחום רצחני.. לפחות היה מזגן..
הוא הלך רק בשביל מסגרת.. בשביל איזה ברכה מסריחה! הוא אומר שזה בשביל הגנה..
וכמו שהוא אמר:

"ההגנה הכי טובה היא ברכה של אלוהים"

ואני אמרתי:

"ההגנה הכי טובה היא קירות מתכת ותקרה חסינת קטושות!"

ואמא:

"חחחחחח!!"

בסוף חזרנו הביתה..

המשכתי לאכול את הסושי שלי ולגלוש בעיר שלנו בטיפו..
וכאן סיימתי.. להתראות...

מה עושים שמשעמם? גולשים בטיפו..

כן כן.. משעמם..
אני כבר שבוע גולש בעיר שלנו בטיפו..
אני הרוצח הראשי במאפיה של העיר שלנו..

20% מהאנשים שגולשים בעיר מכירים אותי או שמעו אלי..
זה מעביר את הזמן... זה מוציא לי את הרייקנות..

זה מסייח אותי מתחושת הרייקנות

התחלה חדשה... או שלא?

הינה אני.. הגעתי לכתיבת בלוג..
על תשאלו למה אבל אני בדיכאון פנימי,
אם אתם כבר פה.. טוב נו..

לפני כמה שנים עבדתי מישהו קרוב עלי שהיה חשוב לי
אולי הוא היה חיית מחמד אבל הוא היה כל עולמי...
בזכותו חיי השתנו.. מביריון לילד רגיש ואוהב.. חיי היו מאושרים..
היא לימד אותי מהי אהבה וחברות.. הוא היה החבר היחידי שהיה לי..
אהבתי אותו.. כל יום שחזרתי מהלימודים הוא היה שם בשבילי...
בירידות ובעליות..

רק עכשיו שאני מדבר על זה אני מתחיל לבכות.. למה? כי הוא כבר לא איתי..
הדבר היחידי שהביא לי אושר לחיים שלי! יותר מהכל..

אולי הוא הלך לפני כמה שנים.. 3 יותר נכון..

אבל..