יום שלישי, 18 במאי 2010

התחלה חדשה... או שלא?

הינה אני.. הגעתי לכתיבת בלוג..
על תשאלו למה אבל אני בדיכאון פנימי,
אם אתם כבר פה.. טוב נו..

לפני כמה שנים עבדתי מישהו קרוב עלי שהיה חשוב לי
אולי הוא היה חיית מחמד אבל הוא היה כל עולמי...
בזכותו חיי השתנו.. מביריון לילד רגיש ואוהב.. חיי היו מאושרים..
היא לימד אותי מהי אהבה וחברות.. הוא היה החבר היחידי שהיה לי..
אהבתי אותו.. כל יום שחזרתי מהלימודים הוא היה שם בשבילי...
בירידות ובעליות..

רק עכשיו שאני מדבר על זה אני מתחיל לבכות.. למה? כי הוא כבר לא איתי..
הדבר היחידי שהביא לי אושר לחיים שלי! יותר מהכל..

אולי הוא הלך לפני כמה שנים.. 3 יותר נכון..

אבל..


מאז אותו היום איבדתי את השימחה..

כל חיי.... הפכו לסבל...

רק בגלל ההורים שלי שזרקו לי אותו..



הם זרקו אותו כי הם חשבו שהוא חלה..
אבל.. זה היה רק פשפשים...

מאותו היום איבדתי את החיוך..
והתחלתי לשאנות את ההורים שלי..

אם הזמן... המצב שלי החמיר..
עברו עלי עוד דברים קשים..

ועכשיו אני כאן.. אין לי כבר לב.. מה קרה לנשמה?
נשמה של ילד קטו וחביב הפכה לאפלה..
אני כבר לא יודע לחייך..

לאהוב..

לצחוק..

אני בסוג של מוות..

אין ליחברים.. כולם נטשו אותי..
ההורים שלי שונאים אותי ורוצים לזרוק אותי מהבית..

כל שבוע אני חותף מחלות כבר מיאוש.. אין לי באמת סיבה לחיות.. אין לי מתרות..
איבדתי דברים שאני לא יכול להחזיר...

רק אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור.. ולחיות מחדש.. את השנים הטובות..


ועכשיו.. אני יושב וחושב.. להיתאבד? או לחיות..

ההחלטה הזו לא כלכך קשה..
אני פרסמתי, בשעה-
תוויות: , , , , , , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)